עוגיה על החלון
סיפור עם מוסר השכל מתוק לפסח.
“הופה, מה זה???“
אבא האיר בנר את אדן החלון בחדר של ליאת ואיילה,
וגילה להפתעתו עוגייה!
שתי הבנות הסתכלו זו בזו. “את היית צריכה לנקות את החלון!”
האשימה ליאת את אחותה.
“אבל ניקיתי!” התגוננה איילה.
“אני בטוחה שניקיתי!
לא יכולתי לפספס עוגייה שלמה!”
“אז מה, היא צמחה שם?” לגלגה ליאת.
“איך היא הגיעה לשם אם ניקית?”
“אני לא יודעת”, כעסה איילה.
“אני רק יודעת שאתמול זה לא היה שם.
ותפסיקי להאשים אותי! ניקיתי מצוין”.
“בטח…” התחילה לומר ליאת בזלזול,
אך אבא קטע את השיחה במבט חמור סבר וסימן לבנות לשתוק.
לאחר שבדיקת החמץ הסתיימה ואבא העלים
את פתיתי הפיתה והעוגייה הבלתי צפויה,
הוא קרא אליו את שתי הבנות.
“יש לי סיפור לספר לכן”, הוא אמר, והתיישב לידן.
“רוצות לשמוע?” השתיים הנהנו בראשן.
“טוב, לפני הרבה שנים, בערב פסח,
היתה בירושלים חתונה של חסידים.
החתן חבש את השטריימל החגיגי שלו,
והכלה היתה צנועה וחסודה.
והנה, הזוג הצעיר הוזמן להתארח
בבית הורי הכלה בליל הסדר.
השולחן היה ערוך בכלי הפסח החגיגיים,
בעלת הבית הביאה קערת מרק מהביל, וכולם התחילו לאכול.
פתאום, החתן הטרי פלט צעקה.
“אוי! מה זה כאן במרק? חמץ?!” כולם הביטו בבהלה בחתן
ובצלחת שלו ו…”אוי!” צעקה גם אם הכלה “גרגר חיטה?
מנין הגיע גרגר חיטה לצלחות של פסח?”
אך איש לא ידע לענות על הקושיה.
הצלחת סולקה משם במהירות,
ולחתן הובאה צלחת מרק חדשה.
לא חלפו שתי דקות ו…”אוי וי!” צעק החתן שוב,
“מה אתם עושים לי? שוב שמתם לי חיטה בצלחת!”
משפחת הכלה התקשתה להאמין למראה עיניה,
אך אכן בצלחת צפו הפעם שני גרגרי חיטה!
“מה קורה כאן…?!” מלמלה במבוכה עקרת הבית
בעוד היא מסלקת משם את המרק עם החמץ,
אך היא הביאה במהירות צלחת חדשה.
ומה אתן חושבות שקרה?”
“הוא שוב מצא חיטה?” ניחשה ליאת. אבא הנהן.
הפעם החתן כבר ממש כעס.
“מישהו מנסה להכשיל אותי!” הוא צעק,
“אני חשבתי שאני מתחתן עם בחורה ממשפחה חסידית יראת שמים,
ואני מגלה שמדובר בכופרים שאוכלים חמץ בפסח! אני רוצה גט, ומיד!”
לא עזרו ההכחשות של המשפחה,
לא הועילו דמעות הכלה החתן התעקש.
בסוף הוסכם ללכת לרב העיר.
כך, באמצע ליל הסדר, התדפקה משלחת על דלת ביתו של הרב:
הורי הכלה הנרגשים, הכלה הבוכייה והחתן המרוגז.
הרב הפסיק את סעודתו והאזין לסיפור המוזר.
“את בטוחה שהכלים היו נקיים לגמרי?”
הוא שאל את אם הכלה.
“בוודאי, כבוד הרב!” היא השיבה נחרצות.
הרב הרהר לרגע, ואז חייך.
“תן לי בבקשה את השטריימל שלך“,
ביקש הרב מהחתן, והוא הסיר
אותו במבוכה והגיש אותו לרב.
הרב הפך את השטריימל,ניער מעט, ו…
גשם של גרגרי חיטה נחת על רצפת החדר.
“תביאו בבקשה כלי לכסות את החמץ!” קרא הרב,
ואז פנה לחתן החיוור: “ניקית את השטריימל לפסח מאז החתונה?”
החתן המבויש השיב שלא.
“נו”, אמר הרב, “הרי נוהגים אצלנו להשליך
גרגרי חיטה על החתן והכלה... שכחת?”
אבא סיים את הסיפור והבנות חייכו.
“אז בעצם הכל היה באשמת החתן!
והוא סתם האשים אחרים…” אמרה ליאת.
ברגע זה נשמעה דפיקה בדלת.
ליאת פתחה וגילתה מולה את אורנה, חברתה מהכיתה.
“שלום ליאת!” היא אמרה,
“רק רציתי לשאול באיזה שעה נפגשים מחר”.
“נפגשים?” שאלה ליאת.
“נו, שכחת?” צחקה אורנה,
“קבענו ללכת לעיר לקנות בגדים!
דיברנו על זה אתמול בערב את עמדת בחלון של החדר שלך
ואכלת עוגיות ואני עמדתי בחוץ…
אני מקווה שלא השארת שם אחת…”
****
סיפור שכדאי לספר לילדים.
וכדאי שגם אנו ההורים נפנים את הסיפור ונסו להיזכר כי גם אנו מדי פעם מאשמים אך מתנהגים דומה מאוד.
הורים רבים מאשמים את ילדיהם על כך שכל הזמן שוכחים לקחת מחברת לבית הספר
אך ההורים בעצמם לא פעם שוכחים לשים סנדוויצ’ לתיק הילד, שוכחים דברים בעבודה,
שוכחים לקבוע תור למוסך, לשלם בדואר, או לקנות מצרך כלשהו מהרשימה הארוכה שכתבנו לעצמינו.
זה קורה. אם אנו ההורים שוכחים איך אנו נצפה מהילדים שלא ישכחו?
כמו כן, אחת הטעויות הגדולות שההורים עושים היא לא להודות לילדים על כך שטעו.
זכרו, לילדים יהיה מאוד קשה להודות על טעויות אם ההורים בעצמם לא מודים עליהם.
אמרו להם ‘סליחה’!
האגו במקרים האלו לא בא כדי לשרת אתכם אלה כדי לפגוע בילדיכם ובעצמכם, כשהילדים יגדלו.
יום אחד ראיתי תמונה של רופא המנתח מטופל.
הרופא אמר: “הסרתי את האגו שלך, ומסתבר שזה מה שחסם לך את האושר”
אז הורים, האם אתם רוצים להיות צודקים או מאושרים?